ייעוץ זוגי לאהבת אמן

ורוניקה יקרה,

אני קורא את הרכזות שלך מההתחלה ולמרות שיש לי תחושה לאן תועבר פניך עם תגובתך לשאלותיי, אני חושב שאני רוצה לשמוע את זה. אני חושב שאני מוכן לשמוע את זה. ואז, אולי תגיד לי משהו אחר לגמרי ממה שאני מצפה, ובמקרה הזה אני עוד יותר פתוח לקרוא אותו. בכל מקרה בחרתי לחפש את עצתך בגלל הרגישות היפה שלך והתובנה יוצאת הדופן שלך.

אני בקשר כבר שלוש שנים. הוא צועני בנשמתו, אמן שמעולם לא התגבר על כך שיצירה לא גורמת לאחרים לאהוב אותך, ולכן עכשיו הוא אמן מתוסכל ... אבל הצד האמנותי שלו, רוחו החופשית הם שמשך אותי אליו .

הוא גם עמוק מאוד ומרוכז בעצמו. יש ימים שהוא רואה כל כך שחור שזה מרוקן אותי לגמרי. כל מה שאני אומר כדי לעזור לו לראות את זה, לעזור לו להרגיש טוב יותר, שום דבר לא עובד. וכשאני אומר לו, התשובה היחידה שלו היא 'כשאתה מרגיש למטה אני תמיד שם בשבילך'. זה נכון ... במידה מסוימת. טעיתי לאחרונה, שלא הייתה השפעה כלשהי על חייו, והוא שפט אותי וכעס עלי כל כך שלא דיברנו כמה ימים. האירוע ההוא יצר סדק, פריצה ברגשותיי כלפיו. אני חושב שזה הרעיד את יסוד מערכת היחסים שלנו.

לעתים קרובות הוא מתלונן על היותו לבד כשהילדים איתי, כשכל מה שהוא צריך לעשות זה לנסוע למקום שלי (נסיעה של 30-45 דקות) כדי להיות איתנו. הוא גם 'מתבדח' על כך שיש לו חברה אחרת בזמן שהוא מחכה לי. מעיר הערות על חוסר הזמינות שלי כביכול. לעיתים קרובות אני מרגיש לחוץ לפנות אליו בצורה מסוימת כדי לא לפגוע בו או להכעיס אותו. כי כשהוא במצב רוח רע, הכל וכולם רוצים להשיג אותו. למשפחתו וחבריו לא אכפת לו, הוא הכבשה השחורה, הוא ניצל וכו 'וכו'.

ואז הוא מזכיר מדי פעם התאבדות, אם כי אמרתי לו אינספור פעמים שלעלות את זה זה רשלני ואכזרי. אני יודע שהוא לא היה עושה את זה בכל מקרה. אני יודע שהוא אומר זאת בקול רם כשהוא פורק את רגשותיו, אך הוא אינו אובדני. זה משחקי הראש המזוינים שאני כבר לא יכול לסבול. בפעמים אחרות הוא יגיד לי 'תודה לאל שאתה כאן, אתה היחיד שאוהב אותי'. ולמחרת אני ארגיש שאני פשוט עובר לעצבים.

כואב לי מאוד אפילו לקרוא את זה. אנחנו כן אוהבים אחד את השני. אני אוהב את הדרך שהוא אוהב אותי. אבל מה שברור גם הוא כי שינויים במצב הרוח שלו הורסים אותי. לָנוּ. האם אני נאחז במערכת היחסים הזו בגלל הבעיות שלי? האם אני מרגיש אשם ופוחד לתת לו ללכת לפגוע בו? או שמא אני רק נותן לזה צ'אנס ומנסה להיות אנושי ולקבל אדם שהוא שונה אך בכל זאת אוהב וראוי לקבל גם אהבה?

תודה שפנית לקרוא אותי.

מולי

מולי יקרה,

תודה על המילים הטובות ועל אמון בי במצבך.



אתה בקשר עם אמן. הייתי שם.



יש כמה היבטים שונים במערכת היחסים שלך שנגעת בהם. הייתי רוצה לעבור עליהם בזה אחר זה לפני שאגיד לך מה אני חושב.

אתה יודע שהוא מרוכז בעצמו. לפעמים אמנים הולכים לכיוון הזה. קשה לתאר לאנשים שאינם אמנים שמעולם לא היו מעורבים באחד כזה. לרוב האנשים לא יעלה על הדעת להשלים עם זה. אבל האיזון של העומק אליו הוא מרגיש, וציינת שזה משהו שממש משך אותך אליו. כנראה הייתי נותן עצות שונות לאנשים שונים בדיוק באותה נקודה בה אתה נמצא, שבחרו מילים שונות כדי לתאר זאת. זה לא מתאים לכל אחד. זו מערכת יחסים מיוחדת. אני מבין.



אמרת שהוא אומר לך שהוא שם בשבילך כשאתה מרגיש למטה. והוא מגיב במאבק כשאתה מנסה 'לעזור לו' וששום דבר לא עובד. ובכן כן. הוא לא רוצה שיתקנו אותו. הוא לא רוצה שיבקרו אותו וכך הוא רואה תיקון. הוא רק רוצה שיאהבו אותו. גם כשאתה מתאר את הרגעים הטובים, הוא אומר דברים כמו שאתה היחיד שאוהב אותי. הוא לא אומר, אתה יכול ללמד אותי איך להיות יותר טוב. הוא לא מאמץ את החלק הזה.

כל התלונות שהוא עושה על שיתוףך עם ילדיך, לא בריא וילדותי ככל שיהיו, מדברות כרכים על כמה שהוא רוצה אותך בסביבה. ברור שהוא אומר לך באופן דפוק שהוא מעריך את היותך בחייו.

עניין הכבשה השחורה פשוט מטופש. איום ההתאבדות דומה. אנשים שמאיימים לעשות זאת לא מתכוונים לעשות זאת. ואנשים שמרוכזים בעצמם לעולם לא עושים זאת. אלא אם כן אתה חושד במחלת נפש שלא שיתפת כאן, אני חושב שההתייחסות שלך לכך נכונה. הדברים האלה כמו להגיד שכולם רוצים לגרום לו כולם להיכנס לאותה קטגוריה. הוא אוחז בקשיות ובכל דבר שהוא יכול להעלות נפשית כדי להעניש את עצמו ואתכם כשהוא מרגיש כועס. הרבה ממה שאתה רואה הוא התנהגות של ילד בן 3. הזכרת ילדים, אז אני מניח שכנראה גידלת כמה אנשים קטנים. אני בטוח שהתנסית בהשתקה של ילד בן 3 למשהו מטורף כמו לשלול ממנו עוגיה לפני ארוחת הערב. אז הוא תופס וצועק. הוא אומר דברים כמו שאתה מכוער ואתה אוהב את אחותו יותר ולמה הוא לא יקבל שום דבר שהוא רוצה. אם אתה חושב על זה, בן הזוג שלך מתנהג באותה צורה. ואם אתה באמת חושב על זה, ידעת איך להתמודד עם הילד בן ה -3. זה אומר שאתה יודע להתמודד עם זה עם האמן. התעלם, כן ממנו עד מוות, התפשר. 'אם אני אתן לך חצי עוגיה אתה תפסיק את זה בבקשה?' ולכל הפחות תמיד ידעת שהילד הזה לא מתכוון למה שהוא אומר. תזכור את זה.



אנשים רבים לא יכולים לעשות את מה שעשית כאן. והגיע הזמן שגם אתה לא תעשה את זה יותר. אני באמת 'מבין את זה' ומבין למה נמשכת. למה אהבת. למה נשארת. האינטנסיביות והעומק של לאהוב אמן ובדרכו, לאהוב אותך בחזרה, הוא באמת משהו מיוחד. אבל הנה מה שאני חושב.

הקשר הזה עבר את דרכו. לכל הדברים, מולי, יש התחלה, אמצע וסוף. זה בסופו. השתמשת בביטוי 'להרוס אותך'. הגיע הזמן להתחייב ששינית, גדלת, עברת את זה והגיע הזמן לעבור דרך משהו חדש. אין בזה שום דבר רע. זה לא אומר ש -3 השנים שבילית יחד לא היו כדאיות. זה פשוט מה שזה. בתקופות מסוימות בחיים יש לנו את היכולת להתמודד עם מצבים מסוימים שבפרקי זמן אחרים אתה פשוט לא יכול. מותר לך לבחור לא לרצות להיות יותר בזה. יתכן שהדבר גבה מכם מחיר. רגשית, אפילו פיזית. זה בסדר לומר שזה היה מדהים, וחוויה שתוקיר לך. אבל הגיע הזמן להמשיך מזה. אין אשמה. הגיע הזמן לחוות משהו קצת יותר תומך וקצת יותר קל. זה מה שמאזן אותנו. כך אנו גדלים.

אני חושב שאנחנו נתפסים לרעיון שאם נסיים מערכת יחסים זה בטח היה טעות, או שגוי. חלק מהסיבה שאתה אולי נאחז בזה יכול להיות שאתה מנסה לאמת את הבחירות שעשית ואת הדברים שהרגשת. מולי, הם תקפים. אני מבטיח. להמשיך הלאה לא מוחק אותם, וזה לא גורם להם להיות רעים.

למעשה זה ההפך. עם קצת זמן, מרחק ונקודת מבט, סביר להניח שתגלה שתוכל להסתכל אחורה על הזמן שלך איתו באור חיובי מאוד.

זה לא קשור לכך שהוא לא ראוי לאהבה ובשום אופן לא צריך להרגיש אשם, לא עשית שום דבר רע. העובדה שהוא העניש אותך בצורה כה קשה בשיפוט על כל טעות שעשית מראה שהיא מוכנה שתמשיך גם הלאה. אנא ראה זאת. זה פשוט היה מה שהיה. ועכשיו זה נגמר. שיהיה נגמר.

יש סרט שאשמח שתראה. זה נקרא סיפורי ניו יורק. בתוך אחת הסיפורים זכאי שיעורי חיים, ייתכן שתראה חלק מהאמן שלך בדמותו של ניק נולטה בתוך 30 הדקות האלה. נצנוצים. חלקים. 'אתה עושה אמנות כי אתה צריך. כי אין לך ברירה. זה לא קשור לכישרון. אין שום ברירה אלא לעשות זאת. ' הוא נכתב על ידי ריצ'רד פרייס וביים את מרטין סקורסזה.

הסוף חשוב במיוחד.

אתה לא יכול להיות במערכת יחסים שהורסת אותך. יש לך ילדים שאתה צריך לקחת בחשבון. לטבוע בו לזמן מה זה כנראה משהו שתזכיר על ערש דווי. אך המילים שבחרת לסגור את הדוא'ל שלך ברורות. זה עבר את דרכו ואתה צריך להרפות.

נמסטה.