שאלות לשינוי מין: סקרנות זה בסדר, חוסר רגישות לא
מגדר ומיניות / 2025
אם מהנהנת בראשך 'כן' לשאלות אלו או לכל אלה, כנראה שהתאמצת להתקרב לאמך הנעדרת רגשית, אך רק מצאת תסכול. אתה והיא היית במטרות צולבות: אתה משתוקק לקשר אינטימי והיא מתנגדת אליו. הייתם שוב ושוב שוב ושוב לאותם תמרונים ששמרו עליכם לאורך היד.
בארבעת העשורים הראשונים לחיי, השתוקקתי לקיים יחסים קרובים ואוהבים עם אמי והייתי עצובה כשלא קרה מעולם. כשהייתי בהריון הייתי בטוח שילדי הראשון יקשר אותנו סוף סוף. עם זאת, שלוש שנים לאחר לידתו של בני, הוא אובחן כחולה באוטיזם ואמי הגיבה בניתוק קר. האדישות שלה באותה תקופה מנסה שלחה אותי לחיפוש אחר תשובות, ומצאתי אותן כשבאתי למונח: אמא נעדרת רגשית. סוף סוף הכל הגיוני.
בגלל ילדותה הכואבת עם הורה אלכוהוליסט, אמי נפגעה ולא הצליחה ליצור קשרים עמוקים עם אחיי ולי. כילדה רגישה ומופנמת, רציתי בקשר אינטימי עם אמא שלי, אבל היא לא הייתה מסוגלת לזה. במוחה, היא עשתה כל מה שאמא טובה צריכה לעשות על ידי לקיחתנו לבית הספר, לכבס את הבגדים ולבשל לנו ארוחת ערב. היא התרעמה עליי שרציתי יותר.
1. משחק אנוס
2. שכתוב ההיסטוריה של המשפחה שלך
3. הורות לך
4. לא מקשיב
5. הערות חסרות רגישות
אם אמא שלך משחקת אנוס, עליך לוותר על כל תקווה לקיים עמה קשר הדוק ומשמעותי. הקשר שלך לעולם לא יהיה בריא ומאוזן מכיוון שהיא צריכה להרגיש עליונה מבחינה מוסרית: קדושה, מקריבה את עצמה ואורך רוח. זהותה קשורה להיות הקורבן ולמצוא אשם אצל כל האחרים.
ד'ר אורסולה סנדנר, פסיכותרפיסטית ומאמנת חיים, מתייחסת לנושאים אלה בפוסט בבלוג שלה '.מתחם השהיד - מהו ומה ניתן לעשות בנידון? ' היא כותבת, 'מי שיש להם תסביך זה לא לוקח אחריות על חייהם, על החלטותיהם ועל בחירותיהם, אך הם מבקשים להאשים אחרים, בדרך כלל חברים או בני משפחה, בכישלונותיהם, הכחשותיהם או אומללותם.'
כשבני אובחן כחולה באוטיזם, אמי לא יכלה לקחת הפסקה מעונתה כדי לראות את ייסורי. היא הייתה עסוקה מדי בלייב ולהתלונן על כל מה שהיא עושה למען החבר שלה וקרוביו וכמה שהם לא מעריכים. היא לא יכלה לראות כמה אני סובלת ונזקקה לאמא. כילד של אלכוהוליסט, היא לקחה על עצמה את דמותי המסכנה והעלובה, מזמן, והיא נאחזה בה בחוזקה. אני מקבל עכשיו שהיא לעולם לא תיכנע לתפקיד השהיד מכיוון שהוא נותן לה מטרה.
אתה עלול גם להיאבק בקשר עם אמך הנעדרת רגשית אם היא מתעקשת לשכתב את ההיסטוריה של משפחתך. היא מרימה את עצמה בתהליך, הופכת לקדושה והרואית יותר, בעוד שכולם יוצאים חסרים. כל מעידה שלה מסולקת מהספרה מחדש כאילו הם מעולם לא קרו.
אי אפשר לקיים קשר הדוק עם אם שאינה כנה לגבי העבר המשותף שלך. הפסקתי לגדל את ילדותי עם אמי משום שהיא הייתה מתגוננת כשזכרוני לא היו כל שמים כחולים וסוסי פומי. כשאני מזכיר את ההתעללות המילולית של אבי, רק הייתי מקבל את שגרת האמנזיה הישנה והעייפה שלה. היא העדיפה לשכוח את המציאות הקשה הזו מאשר להתמודד עם העובדה שהיא לא מגנה על האחים שלי ועליי.
ב ״חמישה דברים שאמא לא אוהבת לעולם לא עושה, 'פג סטריפ כותב כי אמהות המותאמות רגשית מכירות בתקלות בהורות שלהן ומתנצלות בגינן. אמהות נעדרות רגשית, אף פעם, אף פעם לא אומרות שהן מצטערות כי הבעלות על הטעויות שלהן מאיימת מדי על הרעיון העצמי השברירי שלהן. במקום זאת הם מגנים על מעשיהם או 'מדליקים' את ילדיהם בכך שהם מעמידים פנים שהדברים מעולם לא קרו. כך או כך, הם הורסים את ההזדמנות לאמת ובכך לקרבה.
כמה אמהות שנעדרו רגשית לא הורו טוב והסתגרו בגלל זה. כמבוגרים הם פונים לילדיהם על האהבה, הטיפוח והחמלה שלא קיבלו בילדותם. היפוך תפקיד זה נקרא הורות. כשצעירים הורים גדלים ומבינים מה נעשה להם, הם חשים לעיתים קרובות כעס וטינה עמוקה על הילדות חסרת הדאגות שפספסו.
גודלה על ידי הורה אלכוהוליסט, אמי נעשתה קהה רגשית בגלל זה. היא לא הצליחה לספק את החום והאהבה שהמשפחה שלנו זקוקה לה, והיא העבירה את החובות האלה לאחותי ולי. היינו אחראיים לנחם את האחים הצעירים שלנו כשהם פוחדים, להקשיב להם כשהם המומים ולעודד אותם כשהם מרגישים מובסים.
היינו גם מערכת התמיכה הרגשית של אמא שלנו, שמחנו אותה לראיונות עבודה וניחמנו אותה לאחר פרידות. היום, כשילדים משלנו מגדלים ומטפחים, אנחנו מנוקדים ולא רוצים יותר לאמא לאמא שלנו. זה מרגיש כמו דחייה עבורה ולכן היא התרחקה מאיתנו ונכדיה.
אמהות רבות שנעדרות רגשית הן מאזינים עניים, המומים מדי מחייהן מכדי לשים לב לדברי הבת ולתחושות שמאחוריהן. אחרי שבני אובחן כסובל מאוטיזם, הייתי מבולבל. עם זאת, אמי לא התרגשה, מפטפטת על בעיותיה שלה ולא יכולה לשמוע את צערי. הייתי מסביר את מה שהרופא אמר, ובפעם הבאה שנדבר, יהיה לה זיכרון אפס מזה. האמת הקשה הייתה שזה פשוט לא משנה לה.
לא קל לקבל את המציאות שאמהותינו מרוכזות בעצמן ולא מעוניינות בחיינו. יתכן והכחשנו זאת במשך שנים (או אפילו עשרות שנים) עד שהראיות נערמו גבוהות מכדי להתעלם מהן. כאשר אנו עושים זאת, מאבקנו מסתיים והשלום מתחיל.
בחינת השפעתנו על ידי אמהות שלא הקשיבו לנו עוזרת לנו להתקדם. במאמרו של פג סטריפ, 'בנות לאמהות לא אוהבות: 7 פצעים נפוצים,״היא כותבת על המורשת הטראגית של להיות בלתי נשמע. בנות הופכות לרוב לנשים חסרות ביטחון עצמי. הם מפקפקים ביכולות שלהם ושואלים מדוע מישהו ירצה לצאת איתם או להתיידד איתם. קשה להיות קרוב לאם שפגעה בנו בצורה כה עמוקה.
מכיוון שאמהותינו הנעדרות רגשית נותרות מנותקות מעולמנו הפנימי, הן יכולות לפגוע בו ללא כוונה. אין להם מושג שלמילים השליליות שלהם יש כוח עצום על הדימוי העצמי של הבת. בניגוד לאמהות המותאמות רגשית שבוחרות את מילותיהם בקפידה, אמהות נעדרות רגשית לעיתים קרובות אומרות את כל מה שקופץ לראשן ללא התחשבות בהשפעתה. זה גורם למאתגר להיות קרוב אליהם מכיוון שאנחנו תמיד בכוננות, בידיעה שהם עלולים לפגוע בנו בהערה חסרת רגישות.
ילדותי עונתה על ידי הקיבוע של אמי במשקל שלי, לא משנה אם הייתי רזה מדי או שמנה מדי. היום היא עדיין יכולה לגרום לי להרגיש כמו ילדה חסרת ביטחון עם הערותיה חסרות המחשבה לגבי המראה שלי. למרבה המזל, עם זאת, אני יודע עכשיו שאני לא לבד. ד'ר טרי אפטר, מחבר הספר אמהות קשות: הבנת והתגברות על כוחן, מעריכה שאחת מכל חמש בנות מנהלת מערכת יחסים רעילה עם אמה. יותר מאיתנו ממה שדמיינו אי פעם מכירים את כאב הלב בניסיון להתקרב לאמהות שלנו ולהיכשל.
האדישות של אמי לגבי הבן שלי ואבחון האוטיזם שלו עזרה לי לראות שהתגובה שלה אינה אירוע בודד אלא דפוס התנהגות ארוך טווח. היא התנהגה באותה צורה לא מרגישה כשנפלתי על ידי קרובת משפחה בילדותי, כשאבי (בעלה) נפטר וכשעברתי הפלה. היא מעולם לא הייתה עצובה בזמנים אלה, רק נסערת מהציפייה שהיא צריכה להיות.
כיום אני מתרגל קבלה וכבר לא מצפה להתחבר לאמי ברמה הרגשית. ויתרתי על הפנטזיה הזו וכעת בונה קשרים אוהבים ותומכים במקום אחר. הבנתי מה נכון שהמורה הרוחני, בריון קייטי, אמר: 'אם אתה טוען נגד המציאות, אתה תסבול'.