איזה שבץ לימד אותי להיות טרנסג'נדר

היה לי שבץ מוחי ...

פעם עברתי אירוע מוחי שנגרם על ידי ניתוח עורק. זה היה גדול. זה היה בחצי הכדור השמאלי שלי ... הצד שבו אתה משתמש לשפה. כשהתעוררתי בבית החולים יכולתי לומר רק 'כן' או 'לא'. לא יכולתי אפילו לומר 'כן' או 'לא' למרות שרציתי. אמרו לי שאלה היו המילים הראשונות שלמדתי כתינוק, ולכן אני יכול לזכור רק את המילים האלה. במהלך ההתאוששות שלי, נעשיתי מודעת יותר ויותר לכך שהתאוששות משבץ מוחי היא תהליך עוקב שמתחיל בזיכרונות הראשונים שלך ועובד את דרכו למעלה.

לפחות הייתי צעיר כשהיה לי שבץ מוחי ... בשנות השלושים לחיי ... אז יכולתי להחלים הרבה. זה היה גַם תקופה בה לא הייתי מרוצה מהמין שלי. נולדתי עם גוף נשי, ואמרו לי שזה מה שהופך אותי לבחורה. אבל לא הרגשתי כמו ילדה. אני זוכר שחשבתי שהייתי ילד כשהייתי בן 5, אבל זה היה מזמן והזיכרונות שלי מאותה תקופה דלילים. אבל גם לא הרגשתי כמו ילד לגמרי. הרגשתי כמו 'חייזר בחלל' ... כאילו אני לא שייך לאנושות.

אחרי השבץ

אז אחרי שבץ מוחי הכניסו אותי מיד לטיפול בדיבור. הייתי צריך ללמוד כל אחת מהמילים האחרות בשפה האנגלית. אבל למדתי אותם במהירות, והתחלתי להבין שאני לא לומד מחדש כל כך הרבה כמו 'זוכר מחדש' איך למדתי אותם מלכתחילה. למשל, כשלמדתי את המספרים שלי בפעם הראשונה אני זוכר שתמיד נתקלתי במספר 13. והנה הייתי בגיל 30 ועשיתי את אותו הדבר ... נכשלתי ב 13. שמעתי שזה אמר שהמוח שלך הוא כמו ארון תיוק, וכאשר יש לך שבץ כל הקבצים ננעלים, וממש צריך לפתוח אותם אחד אחד כדי להחזיר את כל הזיכרונות הישנים. זה מה שעשיתי: לא ליצור זיכרונות חדשים אלא לזכור את הישנים.

זה היה ממש מוזר כשהם מבקשים ממני לכתוב את שמי בפעם הראשונה. כשהתעוררתי מהשבץ ידעתי בדיוק מהי המציאות. ידעתי את התאריך, מה קרה לי ומי הם בן הזוג והילד שלי. אני גם מחדשת את שמי ואת העובדה שלפני שש שנים התחתנתי ושיניתי את שמי. לכתוב את שמי הנשואים היה כמו כובע ישן. אבל כשביקשו ממני לכתוב את שמי, שם נעורי נשפך. לא הבנתי את זה. אבל הם אמרו לי שזה בגלל שזה היה הדרך הראשונה לימדו אותי לכתוב את שמי. הזיכרונות הישנים שלי הגיעו לקדמת המוח שלי.

גברת אחרת ששוחחתי איתה אמרה את אותו הדבר על אביה שעבר אירוע מוחי:

'כשאבא שלי היה בבית החולים לראשונה זה נראה כאילו הוא הולך משנה לשנה, אפילו עם האישיות שלו, כל בוקר הוא היה מתעורר בעוד עשור או זמן אחר בחייו. עדיין יש לו בעיות זיכרון די רציניות, אבל זה יותר כאילו שהוא לא מאורגן במוחו ואז לא זוכר. כאילו שהוא יכול להסתכל עליי, לדעת שאני בתו בת ה -30 ולהגיד את 1985, ואז כשאני אומר, 'אבא בן כמה הייתי בשנת 1985', אז הוא אומר, 'אה' וצוחק. או שהוא יידע שהוא נשוי לאשתו הנוכחית, אבל חושב שהוא עובד בעבודתו שהיה לפני 30 שנה (הרבה לפני שהוא הכיר אותה). '

ככה זה היה בדיוק ... הייתי יודע את המציאות של כאן ועכשיו, אבל התנהגתי כמו העצמי הצעיר שלי. זה היה כאילו חייתי שני קווי זמן בו זמנית. זה היה מדע בדיוני. אבל נראה שזה תומך במה שמגלים חוקרי זיכרון: שחלק מהזיכרונות, גם אם אנחנו לא זוכרים אותם, עדיין יכולים להיות במוח שלנו ... זה רק עניין של גישה אליהם.^1.2 ולמרות שלא הייתי ממליץ על שבץ מוחי כדי לגשת אליהם, זה מה שזה נראה עושה.

זה היה כאילו חייתי שני קווי זמן בו זמנית.

עכשיו לחלק הטרנס

בזמן שהתאוששתי מהסטוק הבנתי שתוכל לשחזר זיכרון עבר שאתה לא זוכר עכשיו. אני עשיתי. נראה שזה היה זיכרון של תחושה או אישיות שהיו לי פעם. כמה ימים לאחר השבץ ...

אני ידע שאני ילד.

לא חשבתי שאני ילד; ידעתי. ידעתי את זה כמו שידעתי שהדשא ירוק והשמיים כחולים. כמו מישהו שמעולם לא הטיל ספק במגדרו, פשוט קיבלתי אותו.

בתקופה שהייתה לי הרגשה זו, לא יכולתי לדבר על זה מכיוון שאוצר המילים שלי עדיין היה כמו ילד בן שנתיים. אני בטוח שהאחות התבלבלה מכך שאמרה, 'אני גבר.', ואין לה שום מילים אחרות להסביר. ידעתי על גופי, ולכן ידעתי שאני גבר טרנס, אבל זה היה מסובך מכדי לומר.

גם היום אין לי את המילים להביע איך משחרר התחושה הזו הייתה. פשוט להיות, ולא לחשוב. להרגיש כאילו הייתי צריך להרגיש ... כמו שאנשים מרגישים. ל באופן אינסטינקטיבי לָדַעַת כאילו אף אחד לא אמר לך שאתה טועה.

מה יידרש כדי לפקפק במשהו שידעת?

אם ידעת שמשהו כמו הדשא היה ירוק, כמה אנשים אומרים משהו מנוגד ייקח לך לפקפק בזה?

היה ניסוי 'לחץ עמיתים' שבוצע בשנת 1951 על ידי סולומון אש, שם נשאלו 8 גברים שאלה ויזואלית שהייתה כל כך קלה עד שכולם יכולים להשיג את זה נכון.³ אך ללא ידיעת 8^ה איש, 7 לפניו נכנסו אליו ונתנו תשובה שגויה. בממוצע, 32% מבין 50 הגברים שנבדקו נתנו תשובה שגויה וחיקו את 7 הגברים. אבל התברר שזה יותר מסתם ניסוי לחץ עמיתים. שאול מקלאוד מ פשוט פסיכולוגיה כותב,

'כשהם התראיינו לאחר הניסוי, רובם אמרו כי הם לא באמת מאמינים לתשובותיהם התואמות, אלא הלכו יחד עם הקבוצה מחשש שלעג להם או יחשבו 'מוזר'. כמה מהם אמרו שהם באמת מאמינים שתשובות הקבוצה נכונות. '

פירוש הדבר שכמה גברים מבוגרים מתוך 50 הועמדו בעצם בספק מה הם ראו בשתי עיניהם שלהם ... על ידי 7 אנשים בלבד!

כמה קל יותר יהיה לשכנע ילד שיודע שהוא ילד שהוא באמת ילדה אם כל מי שפגש מאז הלידה קרא לו ילדה.

איך אני מרגיש עכשיו ...

עם התקדמות ההתאוששות שלי משבץ מוחי, ההרגשה הזו של פשוט לדעת שאני ילד לא ארכה זמן רב. זה הוחלף על ידי הרגשתי בהמשך חיי.

עכשיו אני מבין שאני ילד ... רק סוג מסוים של ילד: אני בדיוק כמו כל ילד (cis או trans) שהיה איכשהו משוכנע שהוא צריך להיות ילדה, להיות מופרד מבנים ולקיים חוויות חיים עם בנות במקום בנים. סוג כזה של ילד לא ידע הרבה על תרבות גברית, ולא ידע כיצד לפעול במקרים מסוימים. ולסוג זה של ילד יש ספקות ובושה בנוגע למגדרו שנאפה במוחו על ידי שנים שגדל במגדר הלא נכון.

מה שלמדתי משבץ מוחי הוא שלא נולדתי לבלבול לגבי המגדר שלי.

נולדתי כדי להיות בשלום עם המגדר שלי.

ואשתדל להחזיר את שלוותי.

• (1) מחקר מהפכני: אנו יכולים לקבל גישה לזיכרונות שאבדנו מזמן
  האם אי פעם הזיכרונות שלנו באמת נעלמו או שהם פשוט מתחבאים עמוק בזיכרוננו? מחקר מהפכני במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) מגלה שעם סוג מסוים של גירוי ניתן להפעיל מחדש מידע שאבד.
• (2) זיכרונות נשכחים עדיין נמצאים במוחך
  לכל מי ששכח אי פעם משהו או מישהו שהם רוצים שיוכלו לזכור, קצת נחמה: אף על פי שהזיכרון מוסתר בראשכם המודע, יתכן שהוא לא נעלם. במחקר שנערך בקרב סטודנטים, הדמיה מוחית זיהתה דפוסי פעילות
• (3) ניסוי אש | פשוט פסיכולוגיה