יחסים רעילים: 'היחסים שלי שונים!'

אל תעשה תירוצים למתעלל

לעיתים קרובות יש תפיסה כי מערכות יחסים פוגעניות כרוכות רק בסוגים מסוימים של התעללות, או שאנשים פוגעניים מתנהגים רק בצורה מסוימת. אנשים מסתכלים על מערכת היחסים שלהם ועל האדם שהם נמצאים איתו בקשר ואומרים, 'האדם הזה שונה. מערכת היחסים הזו שונה. זה לא אותו הדבר.' זה יכול להיות אחד הדברים הכי קשים לקבל שלמעשה זה לא נכון.

לא משנה באיזה סוג מערכת יחסים מדובר. בין אם זה משפחה, חבר, בן זוג, ילד. . . אלה שבמערכות יחסים אלה עם נרקיסיסט או סוג פוגעני אחר של אדם יגידו לעתים קרובות - ויאמינו - כי הנסיבות שלהם שונות איכשהו ממערכות היחסים הפוגעניות האחרות שראו או שמעו עליהן. הם עשויים לחשוב שנסיבותיהם מיוחדות או שיש למתעלל גורם מקלה כלשהו שהופך אותו לשונה, ייחודי ולא דומה ליחסים פוגעניים אחרים.

״היא אומרת דברים פוגעים אבל היו לה חיים קשים. זה לא זהה למצב של בובי. אשתו פשוט מרושעת. '

״הוא מכה אותי אבל יש לו בעיות רגשיות. הוא לא כמו אותם בחורים בסרטים בטלוויזיה. יש לו בעיה אמיתית. '

״אמא מפילה אותי אבל סבתא הייתה באותה דרך וזו הדרך היחידה שאמא יודעת להורה. היא לא עושה את זה כדי לפגוע בי או להיות אכזרית כמו האמהות האלה שמתעללות בילדיהן. היא פשוט לא יודעת יותר טוב. '

נראה כי הרעיון הוא שמתעללים הם רשעים ושונאים למען היותם רשעים ושונאים, כך שאם נראה שלמישהו יש בעיה או היסטוריה שמסבירים את התנהגותם או מתרצים אותה איכשהו, הם אינם מתעללים אמיתיים. הם איכשהו שונים. זה פשוט לא נכון. כל אדם בכל מערכת יחסים פוגענית חשב את הדבר המדויק הזה: 'זה שונה. הוא שונה. היא שונה. אני שונה. זה לא זהה לאותם מערכות יחסים איומות אחרות שראיתי או שמעתי עליהן. אדם זה יכול להיות נחמד לפעמים. הם נראים מצטערים. יש להם בעיות אחרות. יש להם סיבות. ' אבל לכל המתעללים יש סיבות. לכל המתעללים יש בעיות. לכל המתעללים יש תירוצים.

היחסים שלך לא שונים

זה לא שונה. ובעוד שרוב האנשים שמחים לגלות שהם לא לבד, זה יכול להיות פוגע ואף מזעזע להבין שלכולם יש את אותו סיפור שהם עושים. כולם חשבו שמערכת היחסים שלהם שונה ומיוחדת ולכן אינה כפופה ל'כללים 'של מערכות יחסים פוגעניות' אמיתיות '. כולם יודעים שכאשר מערכת יחסים זוהתה כפוגענית, יש לסיים אותה מכיוון שהתעללות שגויה. אז כל העניין בסופו של דבר יהיה רציונליזציה:

״כן, אני יודע שעלינו לעזוב מערכות יחסים פוגעניות אבל הוא לא ממש פוגע. הוא פגום. הוא סובל. הוא מצטער. '

״כן, אני יודע שאנחנו לא אמורים לסבול התעללות אבל זה שונה. היו לה חיים ממש קשים. היא צריכה עזרה.'

חלק מכך הוא הכחשה וחלק זה מכיוון שבמובנים מסוימים הותנו אנשים להאמין שאדם לא יכול להיות גם קורבן וגם מתעלל. אבל זה פשוט לא המקרה. למתעללים רבים היו חיים קשים באופן לגיטימי. למתעללים רבים יש סיפור עצוב באמת ורובם היו קורבנות בעת ובעונה אחת. זה לעתים קרובות מסביר את התנהגותם, אך אין בכך כדי לתרץ או להקל. אֵיִ פַּעַם. זה שיש הסבר למשהו לא אומר שהוא תירוץ. אדם יכול בדרך כלל להסביר מדוע הם נתנו לעצמם אישור לרצוח בן אדם אחר, אבל זה לא אומר שזה בסדר שהם עשו את זה או שהם לא יעמדו בפני שום השלכות רק בגלל שהייתה להם סיבה. סבל מהתעללות אינו תירוץ להתעללות באנשים אחרים שלא היה להם שום קשר לכך. לעתים קרובות מדי, זו ההצדקה שניתנת. ולעתים קרובות מדי, זה מקובל.

אנשים רואים את האדם הזה שהם חיים איתו או שהם מכירים. לעתים קרובות הם יכולים לראות שאדם זה באמת היה קורבן, או שהם באמת סובלים או שיש להם באמת בעיות אחרות - בעיות שעשויות להיות משמעותיות. ואנשים הותנו מאמינים שאם מישהו הוא קורבן, הדברים אינם באשמתם. לכן הם לא יכולים להיות מתעללים. אז הם מקבלים את ההצדקות הללו להתעללות - וזה באמת כל מה שהם. הבעיה כאן היא אי הבנת האחריות. אף אחד לא אשם מעולם שהתעלל בו, ואין שום יוצא מן הכלל לכך. איש אינו אחראי או שולט במעשיו של אדם אחר. אֵיִ פַּעַם. עם זאת, אין זה אומר כי מעשיו של האדם עצמו אינם באחריותם. אם מישהו התעלל בילדותו, זה לא הופך את מעשיהם הפוגעניים שלהם כמבוגר איכשהו לא באחריותם. לרוב התעללות היא מחזור במשפחות וזה מפסיק לקרות רק אם מישהו עוצר זאת - החל מעצמו.

האם מתעללים יודעים שהם פוגעים?

לפעמים ההסבר להתעללות הוא שהמתעלל לא מבין שהתנהגותם פוגעת או לא בסדר. אמנם זה בדרך כלל לא נכון, גם אם זה היה, איך זה גורם לזה להיות בסדר להישאר מחויב לקשר? בורות היא רק תירוץ פעם אחת. אחרי שסיפרת למישהו שההתנהגות שלו פוגעת או מטרידה אותך, הם יודעים יותר טוב. אם הם לא מפסיקים, לא אכפת להם. זה פשוט כמו זה. אם היה מצב שמישהו באמת לא יכול היה להפסיק או באמת לא יכול להבין, היחסים עדיין רעילים מכיוון שהם עדיין מתנהגים בצורה שלא מכבדת או מתחשבת באדם האחר. לא ממש משנה אם התעללות או התנהגות רעילה מכוונת או לא. זה משפיע על אנשים אותו דבר.

למען הפרוטוקול, רוב המתעללים מודעים להתנהגותם לפגיעה. לא אכפת להם, לפחות ברגע שהם עושים את זה, וזה כאשר זה באמת חשוב. להצטער אחר כך זה נהדר והכל, אבל אם זה לא מונע ממישהו להתנהג ככה מלכתחילה, זה לא ממש משנה. מה שאנו מוצאים לעיתים קרובות הוא שמתעללים מתחרטים על השלכות מעשיהם ולא על המעשים עצמם. זו הסיבה שהחרטה כביכול מופיעה בדרך כלל רק כאשר הם נתקלים בפועל בתוצאות אלה. אם אין השלכות, לרוב אין חרטה. הם מצטערים שמעשיהם הובילו לתוצאה, לא על הפעולה עצמה. אם זה לא היה מוביל לתוצאה זו, כנראה שזה לא היה משנה. במילים אחרות, 'אני מצטער שעשיתי את זה כי זה הוביל לתוצאה הזו שאני לא אוהב.' הם לא מצטערים כי הם מרגישים שמה שעשו היה לא בסדר. זה הופך להיות שגוי רק כשזה מוביל לתוצאה שהם לא אוהבים. התוצאה לעיתים קרובות מתרעמת בעוצמה והקורבן עלול להיענש בגלל שיש לו רגשות או להיות אנושי.

האמת היא שזה סיפור ישן מאוד וזה סיפור שהשמיע את עצמו שוב ושוב. הרעיון שמערכת היחסים ביניהם שונה ולכן ניתן לתיקון או להצלה אחרת יכול להיות חלק גדול ממה שמחזיק אנשים במערכות יחסים כל כך הרבה זמן. למרבה הצער, התוצאה תמיד זהה. לעתים קרובות אנו אומרים 'פגוע באנשים' וזה נכון. אבל זה הסבר, ולא תירוץ. אנשים פגועים עשויים לפגוע באנשים, אבל זה לא אומר שיש להם את הזכות.