נלחמתי בעצמי במלחמה שהוא פתח בה: הניסיון שלי בקשר פוגעני

חשבתי שאני יודע מספיק על מעגל ההתעללות כדי להבין מתי אני נתפס בו, אבל זה הדבר המסובך להיות בדרך כלל מחוץ למצב; אתה נוטה לפתח רעיון אחד לגבי איך זה נראה, ואם התצוגה הצרה הזו לא חלה עליך, זה כל כך פשוט לבטל. הלוואי שהייתי שומרת על רשימת החששות שלי - ההערות על המשקל שלי, ההודעות המטרידות שהוא שלח לחברתו לשעבר לתוך מערכת היחסים שלנו, הדרך שהוא היה מטיח לי בירך אם הייתי אומר משהו שהוא לא אוהב, את היכולת המופלאה שלו להפוך אותי לנסות לתת לו דין וחשבון על דבריו או מעשיו למצב מלא אולטימטום שבו אני מנסה נואשות להסביר את עצמי ומתנצל על דברים שלא עשיתי.

אני מניח שכך מתעללים לוכדים אותך - זה לא האיומים באלימות פיזית באותה מידה שהיא החרדה המתמדת שהם מציקים לך, הרעיונות שהם שותלים לך בראש שאם אתה מתרחק, זה בגלל חוסר ההתאמה שלך. הם גורמים לך להסתובב כל כך עמוק לקרב עם עצמך שאתה שוכח שהם זה שמנהל את המלחמה.

כמו הדרך בה הוא נהנה להכחיש את צרכיי רק להיכנע רגע לפני שאשבר. זה היה כאילו שהוא היה מחזיק אותי מתחת למים עד שהריאות שלי כמעט יתפנו רק כדי שהוא ירגיש את הסיפוק להציל את חיי. הוא אהב להרגיש כמו הגיבור, גם אם הוא צריך להיות הנבל בכל רגע שקדם אליו. זה ייתן לו את היכולת להזכיר לי את כוחו ובמקביל לתת לו דוגמה להשתמש בהמשך הדרך עד כמה אני אסיר תודה. אני זוכר שפעם אחת באמת הודיתי לו על שאחז בידי, ככה נעשתה חיבה פיזית נדירה וכמה שהייתי משוכנע שזו אשמתי. אפילו לתפוס אותו באפליקציית היכרויות הפך לדיון על כמה אני חייב לקנא בטירוף ואיך אני לא אמור להפוך את זה לבעיה שלו. מצאתי את עצמי כל כך מבולבל ופגוע מתגובותיו למה שהרגשתי שיש חששות תקפים שאני פשוט אשב שם בשתיקה, מחכה שהוא יפסיק.

לא נלחמתי עם אותו כלי נשק כמוהו. איך אוכל אי פעם לנצח?

מעולם לא ידעתי שאני יכול להרגיש כל כך מבודד במערכת יחסים וששכיבה ליד מישהו שנשמתו לא תשזור את שלי יכולה לגרום לי לשאול מה זה באמת להיות לבד. שקולם יכול ליצור דממה; המגע שלהם יכול לגרום לי להשתוקק לחום.

זו הבעיה בהתאהבות בפוטנציאל של מישהו - אני עוטף את עצמי סביב מושג ונסבך באדם הפזיז שקבור מתחת.

אולי זה הופך אותי לפזיז.

דיברתי על ההתעללות. לא שמתי אותו, אבל הוא כמובן פרסם תגובה תוך שעה וזה בדיוק מה שציפיתי - הוא כתב פוסט רהוט וצנוע על כמה קשה לנסות לאהוב מישהו דרך הדיכאון שלהם, אבל בסופו של דבר הבין ש אתה צריך לתת להם ללכת. מה שלא הצליח לציין היה שחנק ונשיכת אישה היה חלק מתוכנית הטיפול שלו. זו הייתה התגובה השיטתית האופיינית שלך בה הוא ידע שלהיות הגנתי ירים גבות, אז במקום זה הוא הגיע ממקום של דאגה ודאגה ותבוסה. הוא ידע שאם הוא יכול להטיל ספק בבריאות הנפש שלי, כל הטענות שלי יוטלו בספק גם כן.

לעתים קרובות הוא היה מעורר את הסימפטומים שלי עם התעללות שלו ואז מנסה לשכנע אותי שההתעללות שלו נגרמה על ידי הסימפטומים שלי, ולכן השימוש בו בדיכאון שלי כנשק לא היה שום דבר חדש עבורי. זה היה גאוני ויעיל כמו כל הטקטיקות המניפולטיביות שלו.

להיות מחוץ למערכת היחסים ההיא זה כמו להתעורר מסיוט; אני מרגיש מנותק מהמפלצת וקלה לי להיות ער, אבל אני עדיין קופצני ואצטרך קצת זמן להתנער ממנו. אני מוכן לאהוב שוב ומוכן לסמוך שוב, אבל זה יעבור זמן מה לפני שאפסיק להתנצל על הכל, לדאוג שאני הופך למטלה או שהצרכים הבסיסיים ביותר שלי ממצים מישהו. אני אצטרך ללמוד מחדש להיות פגיע ואיך לא לשקוע בתוכי כשאני חש בשינוי הקל ביותר בשפת הגוף ובטון הקול. יש לי קצת ריפוי לעשות, אבל אני אהיה בסדר.

אם יש משהו שאני מקווה שאחרים ייקחו מזה זה שאתה לא לבד.

המתעלל שלי היה ידוע, חביב, וצדקה מאוד. הייתי מבודד מרעיון האנשים עליו. הייתי מבודד על ידי הרעיון שלי על עצמי שהוא יצר. פחדתי שעזיבה ממנו פירושה להתחיל את התהליך הזה עם מישהו אחר, כי האמנתי שאני הבעיה ושהפגמים שלי הם איכשהו גורם. אני לא אדרש ממך לעזוב - אני מבין את החשש ממועדים ואת השיפוט שעשוי שלא לעמוד בהם. אני יודע עד כמה רעיון ההתרחקות יכול להיות משותק ועד כמה אתה מרגיש מבודד יותר כשאנשים לא מבינים את זה.

אני מבין.

מה שאני אגיד זה שהמצב הזה לא ישתפר. אתה מתמודד עם מישהו שבור בדרכים שאתה לא יכול לתקן ועם חורים שלעולם לא תוכל למלא. אני לא מכיר אותך, אבל אני רואה אותך. אני רואה אותך מנסה ומקווה ואני רוצה שתדע שהיית מישהו בעבר, אתה עדיין מישהו עכשיו, ואתה תהיה מישהו אחרי שעזבת.

מגיע לך להיות מאושר. רק אתה יכול לשים את עצמך במצב שבו זה יהיה אפשרי, אבל זה לא זה.

כשאתה מוכן יש עזרה, יש תמיכה ויש מקומות בטוחים. אל תפחד לנצל את המשאבים העומדים לרשותך אם אינך מרגיש שתהיה לך את התמיכה שאתה צריך מחברים או בני משפחה. לא מרגיש כמו להגיע אליו פירושו שאתה סומך על אחרים שיצילו אותך, או שאתה חסר אונים או חלש.

בשנייה שאתה יוצא מהדלת ההיא הפכת לגיבור שלך.