האם אומנויות הדואר החילזוני והפנטפולינג נפטרות?

סוגים שונים של נייר כתיבה שאתה יכול לקבל.

מָקוֹר

איך התכתבנו לפני האינטרנט.

אני כבר עטוף עטים כבר כ- 25 שנה. הכל התחיל בתחילת שנות ה -90 כשפגשתי את אחת מאחייניותיו של בעלי המנוח והיא אמרה לי שיש לה חברים מכל רחבי העולם. זה עורר את העניין שלי ושאל אותה איך התחילה. היא הגישה לי משהו שנקרא ספר ידידות. זו חוברת קטנה שהכין אנשים שהועברה לחבר העט הבא כדי למלא את שמו / ה וכתובתו. כאשר ספר הידידות מלא, הוא נשלח בחזרה לאדם שהכין אותו לראשונה. אז כשהתחלתי למלא את הספרים האלה התחלתי להעביר מכתבים דרך הפוסט.

מאז הגעתי לחברים רבים ברחבי העולם, חלקם היו לי כבר יותר מ -20 שנה. פגשתי כמה חברים ויצרתי חברים טובים מהרגע הראשון שהתחלתי לכתוב מכתבים. אבל מאז נראה כי מחשבים, האינטרנט והכי חשוב, מדיה חברתית, השתלטו על זה. שמעתי דיווחים בעבר שבהם רויאל מייל אמרו שיש ירידה באנשים ששולחים מכתבים והתכתבויות לאורך השנים בגלל האינטרנט והמיילים. אני חושב שזה חבל, וכתיבת מכתב למישהו זה הרבה יותר אישי, לא? אין כמו לשים עט על נייר וכתיבת מכתב ביד למישהו ביד. חלק מהמכתבים שאני עוברת דרך הפוסט הם ממש נחמדים גם עם מדבקות יפות בכל המעטפה ונייר כתיבה צבעוני יפה עם תמונות ומדבקות עליהם.

כמובן שיש הוצאה נוספת של פרסום מכתב, במיוחד אם זה מעבר לים. יש לי חברים לטובת ארה'ב, אוסטרליה, גרמניה, אוסטריה ויפן. אבל מה שאני אוהב בזה הוא שאתה זוכה לראות את הבולים המקסימים מכמה מהמדינות האלה. זה גרם לי לאסוף בולים, ואני חתכתי את הבול בזהירות מהעטפה והנחתי אותו באלבום הבולים שלי. אבל עלות החותמת שווה את הכסף כשאני מקבל מכתבים מקסימים בתמורה. כן, ספרי הידידות שהזכרתי ירדו בצורה דרמטית. אני חושב שמכיוון שהעולם ואשתו נמצאים בפייסבוק עכשיו, יותר קל לשמור על קשר שם. אני גם נמצא בכמה קבוצות חבר בפייסבוק, אז זה עדיין תחביב פופולרי. אבל לא כמו פעם.

יש לי עדיין כ 40 חברים, אבל המספר הזה צנח הרבה עם השנים. אני יודע שהיו לי הרבה יותר מזה. אני אוהב להסתכל בחנויות הצדקה וחנויות יד שנייה על סטים לכתיבה יפה ונייר לכתוב עליהם. והדוור שלי העיר כי אני הכתובת הפופולרית ביותר ברחוב לקבלת מכתבים. זה גרם לי לחייך כשהוא אמר את זה.

שימוש בטלפון נייד

התקשורת המיידית פוגעת בכתיבת מכתבים.

לידת המדיה החברתית והטלפונים הניידים

זה מעצבן אותי כשאני רואה אנשים הולכים ברחוב, או במסעדות עם הראש בטלפונים. זה כל מה שאי פעם אני נוטה לראות כשאני בחוץ, במיוחד בדור הצעיר. ישנן מספר סיבות מדוע זה מכעיס אותי. לא זו בלבד שהיא מונעת מאנשים לתקשר פנים אל פנים, אלא אני גם חושבת שזה פוגע בכישורי כתיבה של אנשים. כשאתה שולח הודעות הודעה או מסר משהו, הרבה מילים ומשפטים מקוצרות, וזה נהיה הרגל. אני באמת חושב שזה מפריע לאנשים לאיות ולדקדוק. נתקלתי בהרבה אנשים שלא יכולים אפילו לאיית נכון מילים בסיסיות. אמנות כתיבת המכתב לא נראית יותר בכל חיי היום יום. וזה אכן מעציב אותי.

פעם יצאתי לארוחה עם אחי ועל השולחן הסמוך ישבו 3 בני נוער. לכולם היה ראש הטלפונים שם. איש מהם לא דיבר או ניהל שיחות או התקשר ביניהם. ככה החברה בימינו? אני יודע שהאינטרנט והמדיה החברתית משחקים חלק גדול בכל חיי היום יום, אבל אני חושב שזה עדיין נחמד לקבל מכתב בכתב יד דרך תיבת המכתבים לפעמים.

אני זוכר שפעם היו 2 משלוחי דואר ביום בו אני גר. אבל עכשיו יש רק את 1. והרבה סניפי דואר נסגרו גם בשנים האחרונות, וזה מצער אותי. במיוחד קשה בכפרים כשיש לך קשישים שמסתמכים על שירותים כאלה. אני נמצא בכמה קבוצות בפייסבוק שבהן אנשים עדיין מחפשים חברים של דואר חילזון, מה שאני אוהב. אז זה עדיין פופולרי, אבל אני מאחל שמכתבים בכתב יד בסך הכל יהפכו שוב למקובל.