עצור התעללות: המאבק הפנימי בהליכה

אנו כל כך קל לעמוד מחוץ למצב ולספר לאחרים בדיוק כיצד עליהם להתמודד עם מה שקורה להם. אני יודע שלא הייתה לי שום בעיה לספר לחבריי או למשפחתי כמה הם משוגעים על שהייה אצל מישהו שהתעלל בהם באופן מילולי או פיזי. הייתי נותן להם פרטים על מה בדיוק הייתי עושה אילו הייתי והייתי מציע להם הוראות שלב אחר שלב כיצד להציל את עצמם. חילקתי את דברי החוכמה האלה כאילו הם הבשורה המוחלטת. לא הייתה לי את היכולת לעטוף את דעתי מדוע אישה כלשהי תבחר באורח חיים זה. אתה יכול לדמיין את המהומה שהשתוללה ברוחי כשהפכתי לאישה שהתעללה בה. היו לי את כל התשובות לכל אישה שהתעללה שהכרתי, אז איך זה קרה לי בכלל? איך עברתי מלוחם לקורבן?

מדוע נשים מכחישות שהתעללו בהן

מחקרים מראים כי 1 מכל 5 נשים מעורבים במערכות יחסים פוגעניות. אני יכול רק לדמיין מה יהיה המספר האמיתי אם כל אישה תודה בהתעללות שהיא עוברת בידי אדם אהוב. ישנם שני שלבים ברורים מאוד של הכחשה. ראשית, האישה מכחישה לחלוטין את ההתעללות. אין שום הודאה בפני אף אחד, כולל עצמה, שהיא עוברת התעללות. השלב השני של ההכחשה הוא בו האישה מודה לעצמה מה קורה אך היא עדיין מסרבת להודיע ​​למישהו אחר מה באמת קורה מאחורי דלתות סגורות.

לנשים יש מגוון סיבות להכחיש את מה שקורה להן. חלק מהסיבות הנפוצות ביותר הן גאווה, פחד, ישועה ויציבות. הרשימה הזו כנראה נשמעת לכם מוזרה. אני יודע שאלה מילים שקשורות בעיקר לדברים חיוביים ולכן מוזר לשמוע שהן יכולות להיות סיבות להכחיש התעללות. תן לי להעמיק יותר עם הניסיון האישי שלי עם כל אחד.

הייתי החבר שכולם פנו אליו בעת הצורך שלהם. הייתי 'האישה החזקה'. הערכתי איך חברי מסתכלים עלי ולא רציתי לעשות שום דבר כדי לסכן את מה שהם חושבים או מרגישים. תחושת הגאווה שלי לא מאפשרת לי אפילו להציע שיש סוג של סערה בבית. הייתי מרפה מכולם והורסת לי את הדימוי של 'האישה החזקה' אם הייתי רומז לכל סוג של צרה במערכת היחסים שלי.

באופן טבעי, היה לי פחד ממה שהוא יעשה אם אספר אי פעם למישהו, אבל הפחד שלי היה יותר מה אנשים אחרים יחשבו. האם מישהו בכלל יוכל לעזור לי באמת? איך הם יגיעו לפיתרון שלא יכולתי לחשוב על עצמי? האם הם יאהבו בסתר את העובדה ש'האישה החזקה 'נאבקת כעת וזקוקה לעזרה? מה שהפחיד אותי יותר מכל היה לתת כוח למה שקורה לי. במוחי, למילים יש כוח. לכן הייתי נותן חיים חדשים לסיטואציה ולעולם לא אוכל לתקן את זה אם באמת הייתי אומר את המילים האימתניות האלה .... אני מתעלל.

יכולתי למצוא דרך לתקן הכל לבד. זה מה שעשיתי בחיים, תיקנתי אנשים. הוא אהב את החלק בי שהבין אותו כמו שאף אחד אחר לא יכול. הוא אהב שהקשבתי לסיפוריו קורעי הלב מילדותו. הוא אמר לי כמה הוא זקוק לי והוא חיפש אותי כל חייו. איך יכולתי להודיע ​​למישהו שהוא פוגע בי? לא יכולתי. מה שהייתי צריך לעשות זה להציל אותו מעצמו. הייתי צריך לתקן את כל החלקים השבורים שלו ולהפוך אותו לאיש הגדול שידעתי שהוא יכול להיות. אני אהיה הישועה שלו והוא ימצא לי אהבה עמוקה עוד יותר ברגע שאביא את כל הפוטנציאל שראיתי בו.

הוא כבר טיפל בי. אפילו הצלחתי להפסיק לעבוד ולהישאר בבית. היו לו בעיות קנאה ששיחקו את ההחלטה שאני לא עובד, אבל זה רק בגלל שהוא לא רצה לאבד אותי לאיש אחר. אחרי הכל, הוא כבר מרומה ונפגע בעבר אז הייתי צריך להבין את הפחדים שלו. הדברים מחוספסים כרגע והוא פוגע בי אבל זה ישתפר. אין לי אפילו כסף יותר ואני לא יכול לחזור הביתה. לאן אלך? ראה, אני לא יכול לדבר עם אף אחד כי הם ילחצו עלי לעזוב והם לא יבינו כמה הוא זקוק לי. הוא מספק את היציבות שלי ואני לא יכול לאבד את זה רק בגלל שלא נתתי לו את מה שהוא צריך לשנות. אני רק צריך להתאמץ יותר והכל יהיה נהדר שוב.

תיקון המתעלל שלך הורס אותך

זה הפך למשימה שלי בחיים להציל את המתעלל שלי. התכוונתי למצוא את התרופה עבורו ואת כעסו. ידעתי שבסופו של דבר אני אעשה או אגיד את הדבר המושלם שיהפוך אותו בקסם חזרה לאיש שפגשתי. התכוונתי להציל אותו ואת מערכת היחסים שלנו. אני הולכת להיות זו שתנצח את כל הסיכויים. לא ידעתי שאני אהרוג חתיכות קטנות מעצמי בדרך.

חקרתי את כל הסימפטומים שלו ומצאתי שלא רק שאני מתמודד עם מתעלל, אני מתמודד גם עם נרקיסיסט. חיי נכלכו לגמרי ברצוני להציל אותו. בזבזתי את כל כוחותיי בניסיון למצוא פיתרון קסום שאינו קיים. מעולם לא עצרתי לראות מה קורה לעצמי במהלך התהליך הזה. פשוט ייחלתי לריפוי שלו. הייתי מסובב את הימים הטובים שלנו יחד לסימני תקווה. לא הייתי מרשה לעצמי לראות את המצב למה שהוא באמת ולא הייתי מקבל שהתקופות הנפלאות האלה איתו היו רק חלק ממעגל ההתעללות שלו.

התקופות היפות ביחד נעשו חולפות יותר ויותר ככל שהיחסים בינינו נמשכו. ימים טובים עבורנו כבר לא היו קיימים. אולי יש לנו רגעים מקובלים, אבל היחסים שלנו והמילה 'טוב' כבר לא היו שייכים לאותו משפט. היו לי התקפי חרדה באופן קבוע וחששתי להסתכל בשעון ולדעת שהגיע הזמן שהוא יחזור הביתה מהעבודה. נאבקתי להעלות חיוך לכל אחד, כולל הבן שלי, כי הרגשתי שבור ומובס לחלוטין. מוחי ורוחי היו עייפים ופשוט השתוקקתי לשלום שמעולם לא היה קיים בגיהינום החי.

נאבקתי בדיכאון, חרדה ופחד כללי שאני מאבד את שפיותי. הימים שלי התנדנדו בין בכי בלתי פוסק לבין עצב מוחץ, לימים שלא הרגשתי כלום. ניסיתי כל מה שאפשר ולא היה שום דבר ששימח את האיש הזה. לא היה דבר שהציל אותי מטבעו הפוגעני. הייתי שבור לחלוטין והתמודדתי עם חיי היומיום, נאבקתי לקום מהמיטה של ​​בוקר. המחשבה על התאבדות הייתה תמיד במוחי. אפשרתי לו להיות בעל כוח מוחלט על חיי ואפשרתי לו להרוג חלקים ממני; מילה אחת, חבורה אחת בכל פעם.

הייתם חושבים שעד עכשיו הייתי מספיקה והייתי הולכת בשמחה לבית מחסה לברוח ממנו. עם זאת, עדיין היה בתוכי קול קטן שאמר שעלי להישאר איתו ולגרום לדברים לעבוד למרות שמצבי הבריאותי מתדרדר ומצבי האומלל והמלא. היחסים שלי איתו גרמו לי לפגוע בכל הקרובים אלי, כולל בבני. איך יכולתי לגרום לכאב שלי ולא למצוא דרך לגרום לזה להסתדר? מה אם השינוי של המתעלל שלי היה ממש מעבר לפינה ואני אצא החוצה? איזו אישה אחרת תקבל את הגדולה שמגיעה לי וזה היה לגמרי לא מקובל עלי.

עוזב את המתעלל שלך

אתה יודע שמגיע לך יותר בחיים ממה שהמתעלל שלך נותן לך. אתה יודע שלהיות לבד זה טוב יותר מאשר להיפגע ביום יום. פינטזת על חיים שאינם כוללים צעקות, מותקפים מילולית ופיזית, מושפלים ואומללים. השאלה היא איך הופכים את אותה פנטזיה למציאות? האם נותר בתוכך אפילו גרם של כוח לעשות את הצעד הראשון בעזיבה?

אני יודע שאתה מרגיש שזה פשוט יותר קל להישאר איתו כי עצם המחשבה להתחיל מחדש היא מתישה לחלוטין. הבעיה היא שאם אתה נשאר, המצב לבדו נותן לך מוות איטי ומייסר. חלקים מכם כבר מתו. אתה לא אותו אדם שהיית לפני שסבלת את ההתעללות שלו ורוב הסיכויים שלעולם לא תהיה האדם הזה שוב. מה שאתה לא מצליח להבין הוא שאתה לא צריך להיות האדם שהיית לפני התעללות. האדם שהיית לפני כן זו בדיוק הסיבה שבגללה אתה סובל מהסבלנות כזו בלתי מקובלת מאדם אחר. הדבר האחרון שאתה צריך להיות הוא האדם שהיית פעם.

הייתי צריך לנהל שיחה ארוכה עם האנשים שאהבו אותי באמת כדי לדעת שמקובל עלי להתרחק מהמתעלל שלי. יכולתי לחוש שהכוח בתוכי מתחיל להתגבר לאחר ששמעתי שהם ישמחו שאעזוב אותו. הם סלחו לי על הכאב שמערכת היחסים שלי גרמה להם וכל מה שהם רצו היה ששוב אהיה בטוח ומאושר. זה היה הניצוץ שהייתי צריך להתרחק מאחד הדברים הגרועים ביותר שחוויתי.

ידעתי ששיניתי והדרך קדימה לא תהיה קלה. ידעתי גם שזה לא יכול להיות קשה כמו הדרך שעברתי. עדיין הייתי איתו אבל התחלתי להגיע למשאבים קהילתיים לנשים שהתעללו בהן. מצאתי יועץ שיכולתי לשוחח איתו בטלפון כדי לעזור לנווט ברכבת ההרים של הרגשות שנאלצתי להתמודד איתם. כעת חקרתי כיצד להשאיר את המתעלל במקום כיצד לתקן את המתעלל. השקעתי את האנרגיה שלי לעתיד טוב יותר עבור עצמי והגברתי את כוחי יום אחד בכל פעם.

הגעתי להבנה שלמרות שחלק ממני עדיין מרחם עליו ורוצה שהוא יהיה טוב יותר, הייתי צריך להשאיר את החלק הזה ממני מאחור לרווחתי. סוף סוף הגיע היום שסיימתי את הקשר. הוא עשה כל שביכולתו כדי לפתות אותי חזרה. הוא הבטיח הבטחות ריקות לשינוי, הוא איים עלי, הוא בכה, הוא צרח. ההבדל היה שעכשיו הייתי מלא בידע לגבי מה שקורה לי ויכולתי לראות דרך הטקטיקה שלו לגרור אותי חזרה.

נתתי לו חלק ממני שלעולם לא אחזור. באתי גם לקבל שזה היה חלק ממני שצריך לתת אותו. חסרתי דברים מכל חיי והם הובילו לכך שהייתי הקורבן המושלם למתעלל. אז הוא יכול לשמור על החלק הזה בי כי אני בהחלט לא צריך את זה.

המאבק הפנימי העומד בפני קורבנות התעללות הוא לרוב הדבר הקשה ביותר להתמודדות. יש לך קרב בתוכך בין מה שאתה רוצה שיכול לקרות לבין מה שאתה יודע שצריך לקרות. אתה צריך להבין מה קורה בתוכך ואתה צריך לדעת שזה טבעי לחלוטין להרגיש את הדברים שאתה עושה. אם תתחיל להשקיע את האנרגיה שלך בעצמך במקום המתעלל שלך, תגלה שכוחך היה שם לאורך כל הדרך. יש לך את היכולת לברוח מהחיים האלה ולשמח שוב. רק אתה יכול להציל את עצמך מהמתעלל שלך. כמו שאני תמיד אומר, 'לא הייתה לך ברירה להיות קורבן, אבל אתה כן בוחר כמה זמן אתה נשאר אחד.'